האם שמתם לב פעם כיצד ראיון אומר יותר על האדם ששואל את השאלות מאשר על האדם שעונה עליהן? לאחרונה ראיינו אותי לכמה עיתונים ותוכניות טלוויזיה. אני תמיד אסירת תודה על ההזדמנות לדבר על דברים שקרובים ללבי: קבלה, רוחניות עולמית, ויצירת קהילות ברחבי העולם שבאמצעותן יוכלו בני אדם גם להתעלות וגם להעלות זה את זה בידידות ואחדות. אבל ה'הטיה' נמצאת לעתים קרובות יותר בשאלות מאשר בתשובות. למשל, מישהו יכול לשאול, "מי את? במה את מאמינה?" ואחר יכול לשאול, "מי את חושבת שאת? מה את יודעת?" השאלות מצפות לאותן תשובות, אבל השאלה הראשונה נשאלה מתוך סקרנות אמיתית ופתיחות ללמוד, בעוד השנייה הייתה קרה ובעלת אופי לוחמני.
אם כן ... האם אחת צודקת והשנייה טועה? לא בהכרח. למעשה, מינון בריא של ספקנות יכול להיות טוב במצבים מסוימים. מה שמרתק אותי הוא כיצד רעיון מגובש מראש יכול לנעול אותנו בדרכים מסוימות של חשיבה. היכולת שלנו ללמוד מוגבלת רק על ידי מה שאנו חושבים שאנו כבר יודעים.
הדעה הקדומה הזו אינה נמצאת רק אצל עיתונאים. הטבע האנושי הוא לשפוט אנשים או מצבים מראש במבט ראשון. לפעמים אנו עושים זאת אפילו לפני שראינו אותם פנים אל פנים. אנו חושבים, "האדם הזה טוב", ו"הדבר הזה רע". אנו חושבים שמה שאנחנו רואים הוא אמת מוחלטת, אבל לא. מה שאנו רואים הוא תוצאה של מה שאנו מאמינים שהוא נכון.
זה מזכיר לי משל מפורסם, סיפור על תלמיד שבא לפגוש את המורה שלו בפעם הראשונה. המורה מוזג לו כוס תה וכשהוא ממלא את הכוס, המים מתחילים לגלוש ממנה, ובכל זאת המורה ממשיך למזוג את התה לתוכה. התלמיד נדהם, ובצדק! הכוס מלאה בתה, והמורה עדיין מוזג לתוכה עוד תה! "מה אתה עושה?" הוא שואל את המורה.
"אתה כמו הספל הזה," אומר לו המורה החכם. "אני לא יכול ללמד אותך עד שתרוקן את עצמך מכל מה שאתה חושב שאתה כבר יודע."
בפרשת השבוע הזה, פרשת "שְלַח לְךָ", הבורא אומר לבני ישראל: "לכו אל ארץ ישראל. זה יהיה טוב בשבילכם." ועם זאת, כאשר משה שולח אנשים לתור את הארץ, הם חוזרים עם דו"ח שזה מקום נורא. יש הרבה פירושים על הנושא הזה. חלקם מאמינים שהמרגלים שיקרו משום שידעו שכניסה לארץ ישראל פירושה לאבד את משה כמנהיג, והם פחדו. אחרים מאמינים שהם עשו זאת בגלל האגו שלהם. כך או כך, מה שהם ראו היה מבוסס על אמונותיהם מלאות הפחדים. הם האמינו שכניסה לארץ ישראל תהיה החורבן שלהם, ולכן כאשר הם הביטו על הארץ, כל מה שראו היה שלילי.
גם אנו עושים כך. מה שאנו מאמינים שהוא שלילי, בוודאי נראה ונחווה כשלילי. ולהפך, כשאנו יודעים שידו של הבורא בכל ומכירים בכך שהאור שוכן בכל האנשים ובכל הנסיבות, אנו רואים את הטוב, ולכן יכולים לחוות את הטוב.
השבוע, רוקנו את הספל שלכם. שכחו מה שאתם חושבים שאתם יודעים. היו פתוחים לראות אנשים באופן שמעולם לא ראיתם אותם לפני כן. היו מוכנים לנסות דברים חדשים. השתחררו מכל הדעות הקדומות והיכנסו אל כל המצבים מתוך ידיעה שהם יהיו לטובה. אין אנו חייבים להיות עיתונאים כדי להפיק תועלת מוויתור על הדעות הקדומות שלנו והשיפוטיות שלנו.
זה גם שבוע מצוין לבנות בו את ההערכה העצמית שלנו. זכרו שמה שאחרים אומרים או מאמינים עליכם אומר הרבה יותר עליהם מאשר עליכם. ולהפך! מה שאתם מאמינים שנכון לגבי אחרים אומר יותר עליכם מאשר עליהם.
כאשר אנו יודעים שיש טוב בכל הדברים ובכל האנשים, נחווה תמיד את הטוב ביותר שיש לחיים להציע.
