כאשר אברהם עלה להר, היו רק הוא ויצחק. אבל נאמר שכאשר ירד למסע שלושת הימים, הוא לקח איתו אחרים, הנקראים "נעריו". מדוע?
אברהם, מצד אחד, השיג את הרמה הגבוהה ביותר של ניתוק מהאגו. הוא השיג את אחד ההישגים הרוחניים הגדולים ביותר של האנושות, אבל האגו שלו לא גדל כתוצאה מהחוויה הזו, הוא למעשה הצטמצם. מה שאנו לומדים מכך הוא שרק אם אדם רואה את עצמו כגרוע או פחות מאחרים - גם אם זה לא נכון, גם אם האדם נמצא באמת בממד רוחני גבוה יותר – רק אז יכול אור הבורא לזרום ממנו לאחרים.
אם אדם רואה את עצמו כנעלה ממישהו אחר, בכל תחום שהוא, אור הבורא אינו יכול לזרום באמצעות אותו אדם אל אדם אחר; רק כאשר אדם רואה את עצמו כפחות ממישהו אחר, רק אז יכול אור הבורא לזרום דרכו לאחרים. האגו של אברהם, למרות שאנו מכירים, באופן אובייקטיבי, את כל תהליך העקידה, עקידת יצחק, שהייתה אחת הפעולות הרוחניות העוצמתיות ביותר שביצע, הוא לא התעלה בזכותה אפילו סנטימטר אחד. הוא למעשה ראה את עצמו כפחות יותר; האגו שלו הצטמצם באמצעות העקידה. וזה דבר מדהים, כפי שאומר החוזה מלובלין, זה אחד הסימנים לכך שפעולה שעשינו מחוברת לאור הבורא. אם אנו עושים פעולה ומרגישים שהאגו שלנו גדל בזכותה, אז הפעולה הזו לא גילתה אור, אבל אם אנו עושים פעולה והאגו שלנו מצטמצם בזכותה, אז היא גילתה אור.
אחרי העקדה, לא רק שאברהם לא ראה את עצמו כנעלה מאחרים בזכות הישגו הגדול, הוא למעשה ראה את עצמו אפילו פחות יותר מאשר בעבר. כאשר אדם עושה פעולה רוחנית שאינה מגדילה את האגו שלו, אלא מפחיתה אותו, אז, ראשית, זה סימן לכך שהפעולה גילתה אור, ושנית, האדם הופך לצינור גדול יותר עבור אור הבורא שדרכו יוכל האור לזרום לאחרים. ולכן, נאמרה כאן המילה "נעריו" אחרי העקדה, שמתורגמת מילולית כ"בחוריו", אך גם מייצגת מישהו שמנותק לחלוטין מהעבודה הרוחנית ומאור הבורא.
אז אם כן, מהי משמעות המשפט "וַיָּשָׁב אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו וַיָּקֻמוּ וַיֵּלְכוּ יַחְדָּו אֶל בְּאֵר שָׁבַע"? משמעות הדבר היא שאחרי העקדה הגיע אברהם להבנה, לרמת המודעות, שהוא נמוך כנמוכים ביותר. מכיוון שכאשר חזר אל האנשים, לא ראה את עצמו כנעלה מהם. אלא ראה את עצמו כנמוך מהם, ולכן היה מסוגל לעורר קדושה גדולה, אור גדול, בתוכם, והתעלה. לכן נאמר אז שהם הלכו יחד לבאר שבע; כי באר שבע, כפי שמסביר הזוהר, מייצגת את העולם העליון של המלכות, המימד הרוחני העליון. לכן, מכיוון שאברהם ראה את עצמו כנמוך כמותם, כמנותק מאור הבורא כמותם, הוא היה מסוגל להעלות אותם לרמה של מה שנקרא באר שבע, או אל מימד המלכות הרוחנית.
אנו לומדים מכך שני דברים חשובים מאוד. ראשית, אנו מדברים על אברהם, לאחר שעשה את אחד המעשים הרוחניים הגדולים ביותר בהיסטוריה. ואחד הסימנים החשובים ביותר לכך שהוא גילה אור גדול היה העובדה שכאשר סיים, הוא לא ראה את עצמו כטוב יותר מכל אחד אחר. למען האמת, האגו שלו אפילו פחת, והוא ראה את עצמו כפחות יותר מקודם, וזה משהו שרובנו איננו מסוגלים להבין. כאשר מישהו מאתנו עושה מעשה קטן של נתינה, מעשה קטן של עבודה רוחנית, האגו שלנו גדל באיזה שהוא אופן כתוצאה מכך. אבל זה למעשה סימן לכך שהפעולה שלנו לא גילתה כל אור. מכיוון שאם אתם עושים מעשה שבאמת מגלה אור, האגו שלכם למעשה מצטצם, ועתם רואים את עצמכם כפחותים מאחרים. כי אם אתם רואים את עצמכם כנעלים יותר מאחרים, אור הבורא אינו יכול לזרום דרככם אליו, ואינכם יכולים להעלות אותו. ואיך אתם עושים זאת? אין פירוש הדבר שאתם משקרים. אם מישהו גנב, ואתם אינכם גנבים, אין פירוש הדבר שאתם חושבים שאתם גנבים. אבל מה שאתם חייבים לעשות הוא להבין עד כמה אתם חסרים, אתם אומרים, כן, הוא חסר, אבל גם אני חסר. זה לא אומר שאתם משקרים לעצמכם ואומרים, אני גנב כמוהו, או כל דבר אחר שהאדם הזה מגלם ואתו. לא מדובר כאן בידיעה שביחס לעבודה הרוחנית שאתם חייבים לעשות, להתעלות הרוחנית שאליה אתם חייבים להגיע, אתם חסרים מאוד. ולכן, אינכם יכולים לראות את עצמכם כנעלים יותר מאף אדם אחר. אדם השני למעשה, האגו שלו הצטמצם עוד יותר, והוא ראה את עצמו כנמוך עוד יותר מקודם, וזה משהו שאני חושב שעבור רובנו הוא בלתי נתפס. כאשר כל אחת ואחד מאיתנו עושה פעולה קטנה של שיתוף, פעולה קטנה של עבודה רוחנית, איכשהו האגו שלנו גדל קצת. אבל זה למעשה סימן לכך שהפעולה לא באמת גילתה אור. מכיוון שאם אתם באמת עושים פעולה שמגלה אור, אתם מסיימים את הפעולה הזו והאגו שלכם מצטמצם עוד יותר, ואתם רואים את עצמכם כנמוכים מאחרים.
והסוד הגדול השני הוא שהדרך היחידה שבה אתם יכולים לעזור למישהו היא אם אינכם רואים את עצמכם כנעלים עליו. אור הבורא אינו יכול לזרום דרככם אליו, ואינכם יכולים להעלות מישהו אחר, אם אתם רואים את עצמכם כנעלים ממנו. איך עושים זאת? אין זה אומר שאתם משקרים. אם מישהו גנב ואתם אינכם גנבים, אין זה אומר שאתם חושבים שאתם גנבים. אבל מה שאתם חייבים לעשות הוא להבין כמה אתם חסרים; אתם אומרים, "כן, לו חסר, אבל גם לי חסר מאוד". זה לא לשקר לעצמכם ולומר שאני גנב כמו שהוא גנב, או מה שלא יהיה אותו אדם. מדובר כאן על הידיעה שבנוגע לעבודה הרוחנית שאתם חייבים לעשות, לעילוי הנשמה שאתם חייבים להשיג, אתם חסרים מאוד. ולכן אינכם יכולים לראות את עצמכם כנעלים על אף אחד אחר.
רק כאשר אנו רואים אחרים כבלתי פחותים מאיתנו, או כאשר אנו רואים את עצמנו כאפילו קצת פחותים מהם, או לפחות באותה רמה, יכול אור הבורא לזרום דרכנו, ואנו יכולים להעלות אותם. כן, אתם יכולים לשתף, אתם יכולים ללמד, אבל כל עוד המקום שממנו אתם באים הוא מקום שבו אתם נעלים ממישהו אחר, אור הבורא לא יכול לזרום דרככם אל אחרים.
ולכן, מה שאנו לומדים מאברהם הוא הבנה יפה. אברהם חוזר לנעריו, הוא חוזר לאחר ההישג הגדול של העקדה, ורואה את עצמו בין האנשים הפחותים, בין אלה המנותקים מאור הבורא. ובזכות המודעות הזו, הם הולכים אתו. נאמר שהם הלכו יחד לבאר שבע; כלומר, אברהם מסוגל להעלות אותם אל מימד שנקרא באר שבע, אל עולם השכינה, או אל העולם הרוחני. אילו היה אברהם חוזר עם כל האור הגדול של העקדה ורואה את עצמו כנעלה עליהם, אז כל הלימודים וכל הזמן שבילה איתם לא היו מסוגלים להעלות אותם. רק כאשר אדם רואה את עצמו באותה רמה או ברמה נמוכה יותר מאחרים, בגלל כל החוסר הגדול שהוא חווה בעבודתו הרוחנית ובחיבור שלו, רק אז יכול אור הבורא לזרום דרכו ולהעלות אחרים.
מה שמדהים הוא שכמעט ולא נדרש מאברהם זמן רב להעלות את אלה שהיו סביבו, שהיו ברמה נמוכה כל כך, מכיוון שראה את עצמו כפָחוּת. זוהי הבנה יפה, אך גם הכרחית. לעולם לא תוכלו לסייע לאדם אחר כל עוד אתם רואים את עצמכם כנעלים עליו. ואתם עלולים לעסוק שנים בהוראה ובעזרה, אבל זה לא יכול להיות דבר מתמשך, זה אינו יכול להיות אמיתי. אם אתם מסוגלים לראות את עצמכם כפחותים יותר, ולעזור ממקום זה, אז אתם, כמו אברהם שחזר אל אלה שהיו מנותקים וראה את עצמו כאחד מהם, רק אז תוכלו לרומם אחרים ברגע.
זוהי הבנה חשובה: אם פעולה רוחנית כלשהי שאנו עושים גורמת לנו להרגיש טוב יותר ממישהו אחר לאחר שהיא נעשית, אז היא לא גילתה אור. פעולה שגילתה אור וחיברה אותנו אל הבורא, מטבעה, תגרום לנו להרגיש פחותים יותר לאחר מכן. זה דבר אחד.
והדבר השני הוא. אם אתם רוצים לסייע לאחרים, אם אתם רוצים לעזור לאחרים, יש רק דרך אחת: על ידי כך שתהיו ותרגישו פחותים מהם, על ידי ראיית עצמכם וראיית החוסר שלכם. אם אתם רואים את עצמכם כנעלים על אדם אחר, לא משנה כמה תרצו לעזור, לא משנה כמה תרצו לתת, לא תהיו מסוגלים לשתף או לעזור. אבל אם אתם רואים את עצמכם כפחותים יותר, אז תוך רגע, יוכל אור הבורא לזרום דרככם ותוכלו להעלות אותם אל באר שבע, אל ממד העולם הרוחני, אל השכינה.
