מאמר זה פורסם בעבר בשנת 2019.
אחד הזיכרונות החזקים והמשמעותיים ביותר שיש לי מאבי, הרב ברג, הוא זיכרון מהסעודה השלישית של שבת, כאשר היינו שרים את "ידיד נפשי". זה שיר המדבר על כמיהת הנשמה שלנו אל אור הבורא, והבית האחרון שלו מדבר על הגאולה הסופית. והבחנתי בכך שהרב היה תמיד מזיז את ידיו בבית האחרון באופן שנראה כקריאה מסוימת. והשאלה היא, כמובן, מדוע?
"אחד הזיכרונות החזקים והמשמעותיים ביותר שיש לי מאבי, הרב ברג..."
כדי לענות על כך, אני רוצה לחלוק סוד עצום מאת הרמב"ן, נחמנידס. הסוד שהוא גילה קשור לכל מה שמתרחש בפרשת "וָאֵרָא", ובפרשה הבאה אחריה, פרשת "בֹּא": מעשים. משה עושה מעשים שונים. עם כל מכה שהוא מנחית, הוא עושה פעולה כדי לקרוא לה. ואנו מגלים זאת פעמים רבות גם אצל נביאים אחרים; הם לא רק מנבאים נבואה, אלא גם עושים פעולה.
אם כן, הרמב"ן כותב, בפרשת "לֵךְ לְךָ", שיש שני סוגים של התגלויות. הסוג האחד הוא כאשר נביא או צדיק מדבר, מבקש משהו, או נותן ברכה. כאשר זה מתרחש, אומר הרמב"ן, הברכה עלולה לא לבוא. הסוג השני של ההתגלות הוא כאשר נביא או צדיק גם עושים משהו בעל אופי פיזי שדומה לברכה שהוא מנסה לעורר, כמו במקרה של משה בפרשת "וָאֵרָא". משה, למשל, לא רק אומר לפרעה או לבורא שמכת הדם תגיע; הוא עושה בנהר מעשה שדומה לפעולה שהוא רוצה לעורר. כאשר זה מתרחש, אומר הרמב"ן, כאשר נביא או צדיק אומר את המלים ואז עושה מעשה שדומה להן, אז לא משנה מה מתרחש, הדין, ההתעוררות או הנבואה האלה חייבים לצאת לפועל. וזו הסיבה לכך שפעמים רבות אנו מוצאים שנביאים לא רק מנבאים, לא רק מברכים, לא רק מדברים, אלא גם עושים פעולה מסוימת.
"פעמים רבות אנו מוצאים שנביאים לא רק מנבאים, לא רק מברכים, לא רק מדברים, אלא גם עושים פעולה מסוימת".
אם כן, עכשיו אנו יכולים להבין מדוע היה הרב עושה פעולה כלשהי עם ידיו כאשר היה שר את הקטע ב"ידיד נפשי" שמבקש מאור הבורא להתגלות. זה מכיוון, כפי שהרמב"ן אומר לנו, שכאשר אנו מתפללים או מבקשים משהו, אם אנו מסוגלים לעשות גם פעולה קטנה, אז מובטח לנו שמה שבקשנו יתרחש. אם אנו מקבלים ברכה ולא מלווה אליה שום פעולה, היא עלולה שלא להתממש. אבל כאשר מצורפת אליה פעולה, כפי שהרב היה עושה, אז הברכה חייבת להתממש.
ישנם הרבה רגעים וסיפורים אחרים שבהם אנו מוצאים זאת, ובהם אפילו מעשים קטנים מאוד שעושה האדם מעוררים את הברכה או את הנבואה. אנו כמובן לא ברמה שבה היו הנביאים והצדיקים הללו, אבל כולנו, באופנים שונים ומועטים, יכולים לעשות את המעשים האלה. אנו יכולים, כפי שעשה הרב, כפי שעשה משה, לעשות איזו שהיא פעולה של קריאה לאור, מכיוון שזה מה שאנו עושים עם המלים שלנו, זה מה שאנו מנסים לעשות כאשר אנו מתפללים. ואם התפילות והבקשות שלנו – עבור עצמנו, עבור אחרים, ועבור העולם – תהיינה ספוגות וחדורות במודעות הזו, אז כל התפילות שלנו תוכלנה להיות הרבה יותר בעלות כוח ועוצמה.
