בפרשת "קֹרַח", קבוצה בראשות קֹרַח מתקוממת נגד משה, אהרון והבורא. אמרנו בעבר שקֹרַח לא היה אדם רע; למעשה, הוא אדם נעלה מאוד מבחינה רוחנית. והמסר שהעביר היה מסר חשוב, שעלינו ללמוד ממנו... אבל בלי לעשות את טעות שהוא עשה.
במדבר היו קבוצות שונות של אנשים. היו כאלה שנחשבו לקרובים ביותר לאור הבורא, והיו בני ישראל שהיו במחנות החיצוניים יותר, מה שאומר שהקשר שלהם לאור הבורא היה מצומצם יותר. קֹרַח אומר לבני ישראל שלא זו הדרך שבה יש לנהוג. הם אינם חייבים להיות בחוץ, בקשר מצומצם יותר לאור הבורא; הם חייבים לרצות להיות במקום בו משה ואהרון נמצאים. הוא אומר להם שהם טועים אם הם מאמינים שהדברים חייבים להישאר כפי שמשה קבע אותם.
קורח מוסר לבני ישראל מסר אמיתי: לא להיות מרוצים. משה, הוא אומר, הוא המחובר ביותר לאור הבורא, והם אינם אמורים להיות מרוצים מזה. ועלינו להבין שהסיבה לכך שהבורא מאפשר רק למשה ולאהרון להתקדם ולהיות הקרובים ביותר לאור אינה מכיוון שהוא מיועד רק להם, אלא לכולם. קורח אומר לבני ישראל שהסיבה לכך שהם אינם נמצאים שם היא מכיוון שהם מרוצים, ולכן אין להם מספיק רצון.
חייב להיות רצון. בני ישראל חייבים לעורר את הרצון להיות במקום שבו נמצאים משה ואהרון. והסיבה היחידה לכך שיש איזשהו סוג של מרחק בינם לבין אור הבורא, בינם לבין המקום שבו נמצא משה, היא שעליהם לעורר רצון אמיתי להיות קרובים, כמו משה.
לפיכך, מה אומר קֹרַח שהבורא רוצה מאיתנו? הבורא רוצה מאתנו שנשתוקק, ונעשה כל שביכולתנו כדי להגיע אל המקום הפנימי ביותר, להגיע אל העבודה של משה, להגיע אל העבודה של אהרון. ואם נוכל לעורר את התשוקה הזו, נהיה קרובים יותר אל אור הבורא. זה המסר של קֹרַח , והוא אולי אחד מהלימודים הרוחניים החשובים ביותר, מכיוון שמה שהתרחש במדבר ברגע זה - ועכשיו אנו מבינים את יופיו של קֹרַח - היה שכולם היו מרוצים. משה ואהרון היו הקרובים ביותר אל הבורא. הלוויים וקבוצות אחרות היו קצת יותר מרוחקים. ובני ישראל, הקבוצה האחרונה, רחוקים אפילו עוד יותר מאור הבורא. וכולם מרוצים, מכיוון שהם מאמינים שזו הדרך אותה קבע הבורא.
אבל קֹרַח אומר להם שהסיבה היחידה לכך שיש מרחק בינם לבין אור הבורא היא שהבורא רוצה מהם לעורר רצון להיות במקום בו נמצאים משה ואהרון. לכן אומר קֹרַח אומר לכל בני ישראל לא להיות מרוצים. וזה המסר אותו אנו רוצים לקבל מקֹרַח בשבת הזו. אם יש מרחק בינינו לבין אור הבורא, לעולם לא נוכל להיות מרוצים, מכיוון שהסיבה היחידה לכך שקיים מרחק היא שנוכל לעורר רצון להסרת המרחק הזה, וזה מה שקֹרַח אומר לכל המנהיגים ולכל בני ישראל.
אחד החיבורים החשובים ביותר שיכולים להיות לאדם הוא הרצון לחיבור גדול יותר, אפילו אם הוא או היא אינם יכולים להשיגו או אינם ראויים לו. החיבור הגדול ביותר שיכול להיות לאדם הוא כאשר יש לו או לה רצון למשהו שאינו ברמה שלהם, שנמצא מעבר למקום בו הם נמצאים. ולמרות שהבורא עשוי לומר "לא, אין זה בשבילך", הרצון הבלתי ממומש הזה מרומם את האדם.
הזוהר אומר שגלי האוקיינוס אינם שייכים לשמיים, אבל הם דוחפים את עצמם לעלות לשמיים, והבורא דוחף אותם למטה. זה מה שנותן לאוקיינוס את האנרגיה שלו. מה שנותן לאוקיינוס את חייו הוא הרצון הלא ממומש של המים והגלים להתעלות אל הבורא, וחוסר היכולת שלהם להגיע אליו. למרות שהבורא דוחף אותם למטה, הרצון הזה הוא שנותן להם אור.
זוהי תורתו של קורח. עליכם לעורר את הרצון הזה, אמר לבני ישראל, ולומר, "אני רוצה להיות במקום בו משה נמצא. אני רוצה להיות במקום בו אהרון נמצא". אבל זו חייבת להיות תשוקה, לא פעולה, וזו הייתה הטעות של קורח. אם אנחנו מבינים שאנו עדיין לא נמצאים ברמה שבה אנחנו רוצים להיות, אין אנו מנסים לדחוף כדי לעורר זאת להתרחש או לפעול בהתאם לכך. אנחנו פשוט חייבים להישאר עם הרצון הזה. אל תנסו, כמו שעשה קורח, לדחוף את משה הצידה ולומר, "אני מתכוון לקחת את מקומך". כפי שאומר הזוהר, זה לא המקום שלכם; שמרו על הרצון, אבל אל תגרמו לוויכוח עם משה על כך. זו הייתה הטעות שלו.
אדם שיש לו הרצון לדעת יותר, להיות יותר ולעשות יותר נמצא באחד המקומות הרוחניים החשובים ביותר שאדם יכול להימצא בו. הזוהר אומר לנו שהמצב הרוחני החשוב ביותר שיש להיות בו הוא המצב שבו אנו מתבוננים בכל חושך וחוסר שאנחנו חווים, ואומרים, "אני רוצה יותר". וכפי שאמרנו, הסיבה היחידה לכך שאנו חווים חוסר, והסיבה היחידה לכך שאנו מרגישים רחוקים מאור הבורא היא לגרום להתעוררות הרצון שבתוכנו להתחבר ולהתקרב.
כאשר הבורא רואה שחסר לנו רצון, אז הוא נותן לנו כמתנה חוסר מסוים. מכיוון שמטרת החוסר הזה היא לגרום לנו להבין שאין לנו מספיק רצון ואין אנו דוחפים את עצמנו מספיק. כאשר אנו מבינים זאת, אז מתוך החוסר והכאב, אנו דוחפים. בסופו של דבר, אנו רוצים להגיע למצב שבו אין אנו זקוקים לכאב או לחוסר הזה כדי לדחוף באמת.
זו מתנה יפה שאנו יכולים לקבל בשבת הזו: התעוררות גדולה יותר של הרצון שלנו להיות במקום שבו אין אנו נמצאים. לראות מישהו שהוא רוחני ונעלה מאיתנו, לראות מישהו שמחובר יותר מאיתנו, ולומר, "שם אני רוצה להיות", ולכן, לעורר את הרצון הזה. כאשר הבורא רואה שהרצון קיים שם, ייתכן שלא נגיע אל המקום הזה, אבל נקבל את האור הזה.
מאמר זה פורסם במקור בשנת 2015.
