"כאשר יש ספק, אל תעשו דבר. תנו למצב להתפתח סביבכם"
זה משהו שבעלי המנוח, הרב ברג, היה אומר לעתים קרובות. אנו רואים את הרעיון הזה מבוטא בהרבה נקודות מפנה בתורה, כולל פרשת השבוע הזה, פרשת 'בְּשַׁלַּח' - הפרשה המפורסמת ביותר, אולי, בשל חציית ים סוף. במרכז לקבלה, נחשבת התקשורת הזו לאחת התקשורות החשובות ביותר בשנה מכיוון שהיא מכילה את ע"ב שמות הבורא, כלי שבעזרתו חצה משה את המים כדי ש יוכלו לברוח בבטחה מצבא פרעה.
כאשר עמדו כשפניהם אל הים, בעוד פרעה וצבאו מאיימים עליהם מאחור, היה על העם לבחור. הזוהר מגלה שהאנשים הגיבו בארבע דרכים. הקבוצה הראשונה אמרה: "בואו פשוט נקפוץ למים. אנו גמורים כבר בכל מקרה!" הקבוצה השנייה אמרה:"בואו נחזור וניכנע!" הקבוצה השלישית אמרה: "אנו חייבים להילחם!" והאופציה הרביעית באה ממשה עצמו. הוא אמר: "תנו לבורא לבצע את נפלאותיו בשבילנו".
שלושת התגובות הראשונות הן התגובות הנפוצות ביותר שאנו חווים כאשר אנו עומדים בפני ים סוף שלנו, אתגר שנראה בלתי עביר. האינסטינקט הראשוני שלנו הוא לעתים קרובות לוותר, לחזור, או להיכנע לגמרי! מה שחוו הוא משהו שאנו מתייחסים אליו היום כאל "תסמונת מלחמה או בריחה". זה, למען האמת, הטבע האנושי. יש לנו אינסטינקט פרימיטיבי של הישרדות, והאינסטינקט הזה אומר לנו שאנו חייבים לשלוט על אנשים או על התוצאות של הדברים. תסמונת "מלחמה או בריחה" יכולה ללבוש צורות רבות, ולהופיע בין השאר כזעם, אלימות, אשמה, כניעה, נסיגה או ציות. ועם זאת, יש אופציה שלישית, שמתעלה מעל ומעבר ל"מלחמה או בריחה": ודאות.
"אנו חייבים לבטוח בכך שכל מצב העומד בפנינו בא מאת הבורא, ולכן הוא אינו יכול להיות שלילי"
אנו זקוקים לאינסטינקט ההישרדות שלנו. הוא משרת אותנו היטב. אנו לא אמורים להיות פסיביים. אבל ברגעים המפרכים ביותר של החיים יש הבדל גדול בין להיות בשלווה וברוגע ובין לא לעשות כלום. להיות שלווים, בוודאות וברוגע בעיצומם של הכאוס והבלבול, לאפשר לנסיבות להתפתח כדי שנוכל בסופו של דבר לראות את התמונה הברורה יותר, זה בדיוק ההפך מלא לעשות כלום. כאשר אנו מתמודדים עם הבלתי אפשרי, במקום לנסות לשלוט בדברים, לפעמים זו הזדמנות עבורנו לשחרר ולהרפות באופן מודע. קל מאוד להיכנס לפאניקה עם הסימן הראשון להופעתה של צרה, לחשוב: "זה נורא! אני חייב/ת למצוא דרך לצאת מזה! אני חייב/ למצוא דרך לנצח! אני חייב/ת לשלוט במצב הזה!". אבל אם יש לנו ודאות שכל מצב שאנו נמצאים בו מגיע מהבורא, אז הוא אינו יכול להיות רע; חייבת להיות לכך סיבה. יש לימוד שעלינו ללמוד. ואולי הלימוד הוא פשוט לבטוח, להיות בוודאות.
זה הכוח ש-72 שמות הבורא יכולים לתת לנו בשעות החשוכות האלה: את מודעות הודאות, כדי שנוכל להתעלות מעבר לאינסטינקטים הראשוניים שלנו. באמצעות קריאת פרשת השבוע הזה ומדיטציה על הצירופים הנפלאים בני שלוש האותיות, אנו יכולים למצוא שלווה אפילו בתוך המאבקים שלנו, לחצות בשלום ובשלווה את ים הסוף האישי שלנו, ולאפשר לבורא לבצע את נפלאותיו עבורנו.
בכל מצב קשה, נדרשת מאתנו אפשרות בחירה: לבחור במסע הרוחני של היות בוודאות ולהעדיף אותו על פני המסע הארצי של חיפוש שליטה.
